<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
והעושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה חוץ מן הנחתום שאין הדבר תלוי בדעתו, וכל שכן העושה עיסה על מנת לעשות סופגנין שפטורה. והא דאמרינן [חלה פ"א מ"ה] תחלתו עיסה וסופו סופגנין חייב זהו שנמלך אחרי כןא) (וכ"כ ש"ע וכתב אפי' כשעושה אותה ע"ד לבשלה אם דעתו לאפו' ממנו מעט ואפאו אפילו אין באותו מעט שיעור חלה כולה מתחייב' על ידו). וכן בני (ירוש' דף נ"ח ועיין ברא"ש דכל שעה) אדם שנתנו קמח פחות מכשיעו' ובין הכל שיעור לגבל ועירבן יחד הגבל שלא מדעת' פטור ואם מדעתם ועירבן ואין מדעתו לחלק אחר כך חייב לכולי עלמא, והיכא דדעתו לחלקה נמי חייב כיון דעירבו מדעתם כרבי יוחנן, וצריך לטול רשות מהבעלים (קדושי' דף מ"א וב"מ כ"ב) בשעת הפרשה ואם נתנו רשות בעוד שהוא קמח מועילב) הואיל ובידו ליקח עיסה ולעשות שליח להפריש ממנה ונראה דאם בעל הבית אומר דניחא ליה שיפריש הגבל יפריש ואם הפריש שלא ברשות חלתו חלה מידי דהוה אפועלים שהלכו שתי וערב בגת התורמין שלא מדעת בעל הבית, ולא דמי להא דאמר אי דלא שוייה שליח מי הויא תרומה, דפועלים שאני שהם קצת שייכי ביה. [סמ"ק סימן רמ"ו]. א) נהגו העולם כפירוש רבינו תם מדין תחלתו עיסה הלכך הני פרט"ש ורישול"ש אף ע"ג דסופן סופגנין מכל מקום כיון שתחלתו עיסה חייב בחלה וכן לענין ברכת המוציא דאין לחל' מההי' דנטלן לאכלן גבי מנחה שהיו מטוגנין בשמן דהיינו סופו סופגנין ומיהו ורשיי"ש ליכא עלייהו תוריתא דנהמא ופטורין מברכת המוציא, אך חייבין בחלה ומורי רבינו יחיאל היה מסופק לפי שאין רגילות לבשל מהן בקדרה שיעור חלה ודמי קצת לעוש' עיסה לחלק בצק והיה מנהיג להפריש חלה מהם בלא ברכה, אבל בניו"ש פטורי' שתחלתן סופגנין לישה בקערה וסופן סופגנין אבל גאפאר"ש חייבות אף על פי שתחלתן סופגנין בקערה מ"מ סופן עיסה ואפילו אותן הגפרא"ש הנאפות תוך הברזל על האור קי"ל כר' יוחנן דאמר מעשה אילפס חייבין היכא דליכא משקה אע"פ שסכין הברזל בשמן אינו כי אם מעט כדי שלא ישרף מיהו אותן ניל"ש שנאפו כמו כן בברזל מ"מ פטור דליכא עלייהו תורית' דנהמא ומיהו אי קבע סעודתו עלייהו כגון בפורים וברית מילה צריכי' ברכ' המוציא וטוב שיברך על לחם גמור כדי לפטרן וכן היה מורינו רבי' יחיאל נוהג כרבינו תם ולא כקולא שפירש רבינו שמשון במשניות וכבר פי' כל זה לעיל (דף מ"ט) ע"כ. ב) [ונראה הואיל ובידו ללוש העיסה].
